פיליפוס השני, מלך מוקדון

פיליפוס השני
Φίλιππος Β΄ ὁ Μακεδών
	פסלו של פיליפוס השני, מוזיאון קרלסברג גליפטוטק
	פסלו של פיליפוס השני, מוזיאון קרלסברג גליפטוטק
לידה	382 לפנה"ס; פלה, מוקדון
נרצח	21 באוקטובר 336 לפנה"ס (בגיל 46 בערך); איגאי, מוקדון
מדינה	מוקדון
מקום קבורה	Tomb of Philip II of Macedon
בן או בת זוג	Cleopatra Eurydice of Macedon (337 לפני הספירה–?); אולימפיאס (358 לפני הספירה, 357 לפני הספירה–ערך בלתי־ידוע); Meda of Odessos; פילינה; Phila of Elimeia; Nicesipolis; Audata
שושלת הארגיאדים
תואר	מלך מוקדון
כינוי	פיליפוס השני, אלכסנדר מוקדון
אב	אמינטס השלישי, מלך מוקדון (אנ')
אם	אורידיקי הראשונה, מלכת מוקדון (אנ')
צאצאים	פיליפוס השלישי, מלך מוקדון; קלאופטרה, מלכת מוקדון; Europa of Macedon; קיננה; תסלוניקה; אלכסנדר הגדול; Caranus
יורש העצר	אלכסנדר מוקדון
	359 לפנה"ס – 336 לפנה"ס; (כ־23 שנים)
	→ אמינטס השלישי, מלך מוקדון אלכסנדר הגדול ←
פרסים והוקרה
	Olympic victor, keles (356 לפני הספירה); אלוף אולימפי (352 לפני הספירה); Olympic victor, synoris (two-horse chariot) (348 לפני הספירה) ;

פיליפוס השני (382–336 לפני הספירה) היה מלך מוקדון בשנים 359–336 לפני הספירה, ואביו של אלכסנדר הגדול. פיליפוס הרחיב את גבולות ממלכתו וביסס את מצבה הכלכלי. בימי שלטונו עלתה מוקדון לגדולה ולעמדת בכורה ביוון העתיקה. ניצחונו בקרב כירונאה סימן את קץ העצמאות היוונית. מאותו הקרב עברה באופן סופי ההגמוניה מהפולייס היווניות לעבר גורמים זרים.

פיליפוס נודע לא רק ככובש גדול, אלא גם כפטרון האומנויות. בימי חייו הורחב הארמון המלכותי בבירתו – פלה. הוא המשיך את מסורת קודמיו ותמך באמנים וביוצרים רבים. ראה עצמו בן התרבות היוונית הקלאסית,^[1] אף על פי שיריביו הפוליטיים, ובמיוחד דמוסתנס, נטו לקרוא לו ברברי.^[2]

נעורים

פיליפוס השני היה בנו השלישי של אמינטס השלישי (אנ') ואורידיקי (אנ'). הוא נולד בפלה בירת מוקדון. בין השנים 368–364 לפני הספירה הוא היה בן ערובה בתבאי בזמן ההגמוניה התבנית (אנ') קצרת הימים. בזמן שהותו בתבאי היה מאהבו הצעיר של הבאוטרך (אנ') פלופידס (אנ'),^[3] שהיה מדינאי תבני נודע. והתגורר בביתו של פמנס (אנ'), גנרל תבני חשוב. כמו כן למד רבות על לוחמה יוונית ובמיוחד שימוש בחיל רגלים כבד, שלא היה מקובל במוקדון מולדתו.

עלייתו לגדולה

על פי יוסטינוס, לאחר מות אחיו הגדולים, אלכסנדר השני (אנ') ופרדיקס השלישי (אנ') מונה פיליפוס בשנת 359 לעוצר לאחיינו הצעיר, אמינטס הרביעי (אנ'), אך תפס את השלטון בעצמו^[4] אם כי ייתכן שעלייתו לשלטון הייתה חוקית.^[5] לאחר הכתרתו החל בהרחבת שטחה תוך כדי עימות עם שכניו התרקים והיוונים.

בהמשך, בזכות גילוי מכרה זהב (אנ') במוקדון הצליח להקים צבא גדול ולנצח את יריביו. רבים מיריביו היוונים קראו לו טיראן ושולל החירות היוונית, אך עמדה זו לא היית נחלת הכלל. רבים, במיוחד בפולייס הקטנות, ראו בו מגן כנגד ההגמוניה של הפולייס הגדולות יותר.^[6] נקודת השיא בכהונה שלו הייתה הקמת הליגה הקורינתית.

הרפורמה הצבאית

ערך מורחב – צבא מוקדון

אחד ההישגים החשובים של פיליפוס הייתה הרפורמה הצבאית הגדולה שביצע בצבא המוקדוני. הרפורמה כללה את כל זרועות הצבא היבשה: חיל רגלים, חיל פרשים וכלי מצור.

עיקרי הרפורמה שערך פיליפוס היו:

פרשים כבדים – הגדלת מספר הפרשים הכבדים מ-600 ערב הכתרתו, ל-4,000 בתום כהונתו.
חיל הרגלים (פלנקס) – התמקצעות שכללה שדרוג בכלי הנשק (מעבר מהחנית לסריסה, רומח כבד וארוך במיוחד) ומעבר לאימונים אינטנסיביים.
חיילי עלית – פיליפוס ייסד את ההיפספיסטים, חייל שהתווסף לפריסה של הצבא המוקדוני והיה ממוקם בין חיל הרגלים לפרשים הכבדים. לא ידוע מה היה נשקם העיקרי, אולם ידוע כי היו בין הראשונים להסתער על חומותיה של עיר נצורה, ופיליפוס היה נוהג להשתמש בהם לבצע תימרונים מורכבים כגון מסעות איגוף במהלך קרב.
חיל הנדסה – פיליפוס ייבא למוקדון פיתוחים צבאיים מיוון, שעד אליו לא היו נהוגים בצבא המוקדוני כגון קטפולטות, ובליסטראות.
איסור על משרתים – הנוהג בצבאות היווניים היה להביא משרת אחד לכל חייל, שידאג לצרכיו. בצבא המוקדוני צמצם פיליפוס את הנוהג למשרת אחד לכל עשרה חיילים. כך הקטין את הקושי הלוגיסטי בהתקדמות הצבא (מה שהפך את הצבא המוקדוני לזריז יותר במונחים של התקופה). כמו כן החלטה זו הכריחה את חייליו לחיות מהקרקע, ולהיהפך לבעלי ידע בטחינת קמח והכנת מזון בעצמם.
שוליה – פיליפוס צירף לחצרו 50 שוליות שהיו בניהם של אציליו הבכירים. שוליות אלו שירתו את פיליפוס באופן אישי והתאמנו באמנויות צבאיות בחצרו. כך הבטיח פיליפוס את נאמנותם של אציליו, ודאג להכשיר את בניהם בתורת הלחימה שפיתח.
פיתוח טקטיקה צבאית חדשנית – שימוש משולב בפרשים וחיל רגלים. מבחינה זו פיליפוס הכניס אלמנט יחסית חדש בהיסטוריה הצבאית של זמנו. הפלנקס שימש ככוח רתק שעליו נשבר האויב ואילו הפרשים, שהיו כוח הלם נייד, שברו את התנגדות המערך שערער הפלנקס.^[7] הפרקטיקה הזו הייתה בשימוש בכמה קרבות יווניים, אולם לא אומצה מעולם כטקטיקה מקובלת כפי שפיליפוס עשה, ובכך חידושו.

הכנות למסע המלחמה נגד האימפריה הפרסית

פיליפוס החל בהכנות לשליחת כוחות בהנהגת פרמניון לעבר אסיה הקטנה, בצווים אשר שלח לכל חלקי יוון מסר כי הוא פועל לשחרור היוונים אשר היו תחת שלטון זר (סיסמה זו נשמעה גם לפני כן כאשר בשנת 478 הקימה אתונה את הברית האטית-דלית לשם שחרור היוונים כמטרה ראשונית, וגם אחרי כן על ידי בנו, אלכסנדר).

רציחתו

בשנת 336 לפנה"ס נרצח פיליפוס על ידי אחד משומרי ראשו הנקרא פאוסניאס. שומרי ראשו של פיליפוס הרגו מיד את המתנקש וכך לא ניתן היה לחקור את מניעיו. תאוריות רבות בנוגע לרצח קיימות, אחת מהן היא שאלכסנדר בנו תכנן את הרצח, אך סביר יותר להניח שאשתו של פיליפוס, אולימפיאס, שנטרה לו טינה, על שלקח לו אישה נוספת, היא זאת שיזמה את ההתנקשות.^[8]

לקריאה נוספת

Peter Green, (1992). Alexander of Macedon: 356–323 B.C. A Historical Biography. University of California Press
Robin Lane Fox, Alexander the Great, chapters 1–4^{[דרושה הבהרה]}
George Cawkwell (1978). Philip of Macedon. Faber and Faber.

דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת מאגנס, 1983

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פיליפוס השני, מלך מוקדון בוויקישיתוף

ביוגרפיה של פיליפוס השני (באנגלית)
פיליפוס השני, מלך מוקדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פיליפוס ה-2, (382-336 לפנה"ס), מלך מקדוניה, דף שער בספרייה הלאומית
פיליפוס השני, מלך מוקדון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ לעניין יווניות המוקדונים העתיקים בעיני היוונים ראו: Ian Worthington Alexander the Great, Routledge, 2003, p 122
^ לעניין היחס היוונים למוקדונים ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356–323, university of california press, p 6–7
^ Dio Chrysostom Or. 49.5
^ יוסטינוס, ספר 7 פרק 5
^ P. J. Rhodes, A history of the Classical Greek world: 478–323 B.C., Blackwell, 2010 p 335
^ Robin Lane Fox, Alexander the Great
^ N.G.L. Hammond,The Battle of the Granicus River, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 100, Centennary Issue (1980) p 73
^ על אופי זה יש עדויות במספר מקורות, הבולטת ביניהם היא זאת שמוסר פלוטארכוס: "קשי לבה של אוליפיאס, שהייתה אשה קנאת וזועמת" – "אנשי יוון", מוסד ביאליק, 1986, ירושלים, עמ' 422

[1] לעניין יווניות המוקדונים העתיקים בעיני היוונים ראו: Ian Worthington Alexander the Great, Routledge, 2003, p 122

[2] לעניין היחס היוונים למוקדונים ראו: Peter Green Alexander of Macedon 356–323, university of california press, p 6–7

[3] Dio Chrysostom Or. 49.5

[4] יוסטינוס, ספר 7 פרק 5

[5] P. J. Rhodes, A history of the Classical Greek world: 478–323 B.C., Blackwell, 2010 p 335

[6] Robin Lane Fox, Alexander the Great

[7] N.G.L. Hammond,The Battle of the Granicus River, The Journal of Hellenic Studies, Vol. 100, Centennary Issue (1980) p 73

[8] על אופי זה יש עדויות במספר מקורות, הבולטת ביניהם היא זאת שמוסר פלוטארכוס: "קשי לבה של אוליפיאס, שהייתה אשה קנאת וזועמת" – "אנשי יוון", מוסד ביאליק, 1986, ירושלים, עמ' 422

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]